תיק זה עוסק בתביעה להעברת משמורת על הקטין מהאם לאב, כשברקע התפרצויות זעם אלימים של האם כלפי הילד הקטין. תביעה זאת הוגשה על אף קיומו של הסכם גירושין/הסדרי ראיה, הקובע כי הילד יתגורר עם האם ואילו לרשות האב יהיו הסדרי ראיה.
בתיק זה ניכר בבירור עיקרון טובת הילד, והוא זה אשר הנחה את בית המשפט.
השאלה אשר ניצבה לעיני בית המשפט היתה מהי טובת הקטין, האם להישאר במשמורתה של האם או שמא להעבירו לידי האב (כאשר ישנם פערים גאוגרפים ניכרים- מצפון הארץ למרכזה).
בית המשפט קבע כי הקטין לכוד בקונפליקט שבין הוריו, והוא זקוק לקשר עם השניים, אך מהמצאים עולה כי הקטין חווה את דמותו של האב, כיותר יציבה ובטוחה מזו של האם.
החלטה זאת נסמכת על שורה של תסריקים וחו"ד של אנשי מקצוע.
טעם נוסף, עליו נסמך בית המשפט הינו פער ההכנסות והיכולות הכלכליות בין ההורים, כאשר לאב יתרון כלכלי עצום על פני האם.
פסק הדין ניתן על ידי כבוד השופט סארי ג'יוסי.
